לצערנו, חלק ממקרי הרשלנות הרפואית בקרב ילדים ותינוקות מגיעים עד כדי מוות. פעמים רבות, המדובר בהתדרדרות של מצב רפואי שלא אובחן כראוי ומסתיים במותו של המטופל. בחלק מהמקרים, כפי שנפרט להלן, אותו מוות נגרם אף תחת פיקוח במוסד רפואי.
א’, תינוק בן שלושה וחצי חודשים, החל לסבול מחום, הקאות ושלשולים ולכן הוריו לקחו אותו לחדר מיון, שם בוצע לו צילום חזה אשר הצביע על תסנין דו צדדי וכן נמצאה תפרחת קשה באיזור החיתול. לאור הממצאים אושפז א’ במחלקת ילדים לצורך השגחה וטיפול. בקבלתו למחלקת ילדים בוצעה ל-א’ התינוק בדיקת שתן ונרשם בתיעוד: “ללא סימני דהירציה” (התייבשות), והוחל מתן טיפול אנטיביוטי באמצעות עירוי. בשעות הבוקר שלמחרת נבדק א’ על ידי רופא ונרשם כי “קיים חשד לברונכיט (מחלה בדרכי הנשימה) אך יש להמשיך בירור”. כשעה לאחר מכן נבדק א’ שוב ונרשם כי א’ עירני אך באי שקט מסויים, עדיין משלשל אך ללא הקאות. מספר שעות לאחר מכן הוחלט להפסיק את עירוי הנוזלים.
בשעות הערב התלוננו הוריו של א’ כי הוא באי שקט. בבדיקה נמצאו אודם ותפרחת באיזור החיתול. לאור הממצאים הוחל טיפול במשחות. בתיעוד נרשם כי משקלו יציב וכי הוא אוכל היטב. כן נרשם כי א’ עדיין משלשל, ללא הקאות. לאור הממצאים הוחלט להמשיך כלכלה דרך הפה. בשעות הלילה ובעקבות תלונה של האם על בכי, נבדק נ’ על ידי אחות. האם התלוננה בפני האחות כי א’ עדיין משלשל הרבה ולכן הומלץ לה להפחית בהאכלה (מבקבוק). האחות קראה לרופא אשר בדק את א’ ונכתב בתיעוד כי הוא אוכל היטב, ממשיך לשלשל ללא הקאות. לפנות בוקר שלמחרת חלה התדרדרות פתאומית במצבו של א’, אשר נמצא באי שקט והתקשה לנשום. כמו כן חל שינוי בצבע עורו אשר הפך לחיוור ואפרפר. רופא אשר הוזעק למחלקה אבחן חמצת מטבולית ניכרת. בדיקת משקלו של א’ הצביעה על ירידה ניכרת במשקל לעומת המשקל בהגעתו לבית החולים. כעבור זמן קצר חלה התדרדרות נוספת במצבו. מאמצי החייאה שבוצעו בו לא צלחו והוא נפטר מדום לב אשר נגרם כתוצאה מסיבוך בעקבות התייבשות.
כלומר, בניגוד לאבחון המתמשך, א' סבל מהתייבשות שהלכה והחמירה בבית החולים עצמו.
בעקבות המקרה המזעזע הגישו הוריו של א' תביעה נגד בית החולים בגין רשלנות רפואית, בה טענו לרשלנות הצוות הרפואי במהלך הטיפול ב-א' אשר הובילה למותו. אל כתב התביעה צורפה חוות דעת של רופא מומחה אשר קבע כי צוות המחלקה לא העריך נכונה את מצבו של א' ולא ביצע את כל הבדיקות הנדרשות לצורך אבחון מצבו. לו היה הצוות הרפואי מבצע בדיקות מתן שתן ועורך מעקב מדוייק אחר היציאות והכניסות (של הנוזלים), היה ניתן להבחין באם מדובר בהתייבשות, ואז סביר כי היתה ניתנת ההחלטה שלא להפסיק את מתן עירוי הנוזלים, דבר שהיה מונע את התייבשותו של א' ואת ההתדרדרות במצבו שהובילה לפטירתו. כן שגה הצוות הרפואי בהמלצתו להורים להפחית את ההאכלה מבקבוק, דבר שהפחית עוד יותר את כמות הנוזלים שהוכנסה לגופו של א' והחריף את ההתייבשות ממנה סבל.
בית החולים הכחיש כמובן את טענות הרשלנות וטען שמותו של א' נגרם כתוצאה מהתייבשות מהירה שארעה בשעות הלילה שקדמו לפטירתו, ללא קשר לסבירות הטיפול שניתן לו במחלקה.
בפסק דין שניתן ביום 10.7.12, קיבל בית המשפט את תביעת ההורים וקבע כי היתה רשלנות במהלך הטיפול הרפואי שניתן ל-א' בבית החולים. הפסקה במתן הנוזלים חרף שלשולים חוזרים של א', כך נקבע, מהווה חריגה חמורה מהפרקטיקה הרפואית ומהווה רשלנות של הצוות הרפואי. בשל הפרת האיזון בין כמות הנוזלים שנכנסה לגוף לכמות הנוזלים שיצאה מהגוף, נגרמה ההתייבשות אשר הובילה למותו של א'.
בית המשפט קבע בפסק הדין כי בשל רשלנות בית החולים אשר הובילה למותו של א', עליו לשלם לתובעים פיצוי בסך של כ-1,360,000 ₪, סכום הכולל שכ"ט עו"ד והוצאות .
