רשלנות בהריון- שיתוק מוחין

בדיקת אולטרה סאונד הינה בדיקה הנעשית דרך קבע במהלך ההריון ומטרתה לבדוק את התפתחות ההריון, כמות מי השפיר ואת התפתחות העובר ואיבריו הפנימיים. חשוב מאוד שבדיקה זו תבוצע על ידי אדם שהוסמך לכך (רופא או טכנאי), אשר ידע על מה לשים דגש במהלך הבדיקה ויפענח את תוצאותיה. למרבה הצער, קיימים גם מקרים בהם חבר הצוות הרפואי המבצע את בדיקת האולטרה סאונד, אינו בעל המיומנות והידע הנדרשים, דבר הפוגע בהבנת המשמעות של ממצאי הבדיקה וגורר השלכות בלתי הפיכות עבור העובר והוריו. מקרה כגון זה קרה ל-ס’, אישה אשר נכנסה להריונה החמישי. במהלך ההריון ביצעה מעקב הריון כנדרש ונאמר לה כי הכל תקין. בעודה בשבוע 17 להריון ביצעה ס’ בדיקת מעקב, במהלכה נמצא פער בין גיל ההריון לבין ממדי העובר, באופן שממדי העובר היו מתאימים לשבוע 14.5 (כלומר: קטנים בשבועיים וחצי מהמקובל לפי גיל ההריון). בבדיקה בשבוע 22 להריון נמצא אותו הפער. חרף זאת נאמר ל-ס’ כי הכל תקין וכי ייתכן שהתבלבלה בתאריך הווסת האחרונה לפיה חישבה את גיל ההריון. בעודה בשבוע 37 להריון, התחילה ס’ לסבול מצירים ולכן פנתה לחדר מיון יולדות בבית החולים שם אובחן כי היא אינה בלידה פעילה. בשל  רושם של עובר קטן מגיל ההריון אושפזה ס’ לצורך בדיקות הערכה. ל-ס’ בוצעה בדיקת אולטרה סאונד על ידי טכנאית –  הבדיקה הדגימה ריבוי מי שפיר וכן כי מבנה המוח של העובר “אינו רגיל”, אך בניסיון לבחון את הדברים באולטרה סאונד נתקלה הטכנאית במספר קשיים טכניים. על רקע קשיים אלה, הורתה הבודקת ל-ס’ לפנות למחרת, במהלך האשפוז, לביצוע בדיקת אולטרה סאונד חוזרת, ביצוע סקירה מקיפה והערכת המשמעות הדיאגנוסטית של מבנה המוח. מעבר לכך לא נאמר ל-ס’ דבר אודות משמעות הממצא שנתגלה במבנה המוח. בפועל, לא בוצעה למחרת כל סקירה של מוח העובר. ביום למחרת שוחחה ס’ עם הרופאה המטפלת בקשר לאבחנה. זו אמרה לה כי הבדיקה אינה מלמדת על ממצאים ברורים ולא ניתן לקבוע על בסיסה מהי הבעיה המוחית. הרופאה גרסה כי מדובר במבנה מוחי “לא רגיל” (להבדיל מ”לא תקין”), וכי ניתן יהיה לבחון את המצב ולהגיע לאבחנה מדוייקת רק לאחר הלידה. לאחר השיחה עם הרופאה שוחררה ס’ לביתה ללא כל בירור ומבלי שהאבחנה בנוגע למוח העובר הושלמה.

לאחר זמן קצר ילדה ס’ תינוקת אשר לימים נתברר כי היא חולה בשיתוק מוחין המיפרטי. בבדיקה מול מספר רופאים התברר כי ניתן היה כבר בשלב ההריון ולאור בדיקת האולטרה סאונד לאבחן את המום, אך חרף זאת המום לא אובחן.

בעקבות המקרה הגישו ס’ ובעלה תביעת רשלנות רפואית נגד בית החולים. במסגרת חוות הדעת שצורפה אל כתב התביעה קבע המומחה כי ניתן היה לאבחן את המומים במוחה של התינוקת כבר בשלב ההריון, או לכל הפחות לבצע בדיקות נוספות אשר נדרשו ולא בוצעו בפועל.