אנו כהורים, עושים הכל על מנת להגן על ילדינו ולשמור עליהם מכל משמר. אם הם צוחקים אנו מחייכים יחד איתם ובאם כואב להם אנו כואבים את כאבם. לצערנו, רשלנות בטיפול בילדנו יכולה להתבצע בכל מקום, ואף במקומות “המקפידים” ביותר.
ר’, אשר ילדה את תינוקה בבית החולים בשבוע 27 בלבד, סמכה על צוות בית החולים כי יטפל בה ובתינוקה באופן הנדרש. בשל הלידה המוקדמת ומשקלו הנמוך (1005 גר’), הועבר הילוד לפגיה. בפגיה חובר התינוק למכשיר CPAP (מכשיר שמטרתו לשמור על נפח ריאתי באמצעות הזרמת אויר לדרכי הנשימה). הצוות הרפואי בפגיה היה אמור לבדוק לעיתים תכופות את לחץ הגזים בדמו של התינוק, על מנת לווסת את כמות החמצן וכמות הפחמן הדו חמצני בדמו. ככל ויש ירידה בחמצן ועליה בפחמן הדו חמצני או להיפך, היה על הצוות להחליט האם להפסיק את פעילות מכשיר ה-CPAP או לשנות את פעילותו, באופן שיווסת את כמות הגזים בדם. הצוות הרפואי בפגייה, כך מסתבר, לא בדק בתכיפות מספקת את שיעור הפחמן הדו חמצני בדמו של התינוק, וביצע את הבדיקה כל מספר שעות בלבד, וגם כאשר ביצע את הבדיקה אשר הדגימה חסר בפחמן הדו חמצני בדמו של התינוק מתחת לרף הנדרש, הצוות הרפואי לא נתן על כך דעתו ולא עשה שום פעולה לתיקון וטיפול בערך הנמוך, מה שהוביל לירידה בפחמן הדו חמצני בדמו של התינוק במשך שעות ארוכות והוביל בעקבות כך לירידה באספקת הדם למוח. בעקבות החסר באספקת הדם למוח נגרמה ל-א’ מחלת PVL (מחלת החומר הלבן של המוח) ומחלה זו גרמה לו לשיתוק מוחין. דווקא בפגיה, במקום שבו היה הצוות הרפואי אמור לשמור עליו מכל משמר, לא ביצע הצוות הרפואי את המוטל עליו ולא ביצע את כל הפעולות המתחייבות במתן טיפול בפגים כה קטנים.
בעקבות המקרה הטראגי, הגישו הוריו של התינוק תביעה בעילת רשלנות רפואית כנגד בית החולים.
אל כתב התביעה צירפו התובעים חוות דעת של רופא מומחה מטעמם, במסגרתה נטען כי הצוות הרפואי בבית החולים התרשל באופן הטיפול בתינוק, בכך שלא נתן דעתו לערכים הנמוכים של הפחמן הדו חמצני ולא שקל טיפול לוויסות ותיקון המצב. רמת הפחמן הדו חמצני בדמו של א’, כך נקבע, היתה נמוכה ביותר ומתחת לרמת הסף הנדרשת (מצב הקרוי היפוקרביה), וחריגה של רמת הפחמן הדו חמצני מהנורמה חייב הפעלת שיקול דעת רפואי ונקיטת צעד טיפולי להעלאת ותיקון ערכי הפחמן הדו חמצני בדם. פעולה זו לא בוצעה על ידי הצוות הרפואי כמתחייב, דבר שהוביל לעודף חמצן וחסר של פחמן דו חמצני בדם,
מה שגרם לכיווץ של כלי הדם במוח (המוח מגיב בכיווץ כלי הדם על מנת לווסת את כמות החמצן המגיעה אליו).
בשל העובדה שמצב זה נמשך זמן רב (כ-40 שעות) מבלי שהצוות הרפואי שם לב לכך ומבלי שבוצע כל שינוי בהזרמת האויר לריאותיו של התינוק, כך נקבע בחוות הדעת, נפגעה אספקת הדם למוח ועקב כך נגרמה המחלה הקשה שהובילה לשיתוק המוחין.
מנגד, הגיש בית החולים כתב הגנה מטעמו במסגרתו הכחיש שהיתה רשלנות באופן הטיפול בתינוק. אל כתב ההגנה צירף בית החולים חוות דעת של רופא מומחה במסגרתה קבע המומחה כי לא נפל שום פגם במהלך הטיפול בו, וכי הבעיה נבעה מהעובדה שבאותה עת לא היה כל אמצעי אפקטיבי להעלאת הפחמן הדו חמצני בדם. לחילופין, כך קבע המומחה מטעם בית החולים, מחלתו של התינוק נבעה מהיותו פג קטן מאוד ולא נגרמה כלל על ידי הטיפול בו.
בפסק דין שניתן ביום 1.2.15 קיבל בית המשפט את טענת התובעים וקבע כי אכן היתה רשלנות של הצוות הרפואי במהלך הטיפול בתינוק באופן שלא בוצעו בדיקות כנדרש של רמות הגזים בדם ולא נוטרה רמת הפחמן הדו חמצני. בבדיקות המעטות שכן בוצעו לניטור הגזים בדם, כך נקבע, וחרף תוצאותיהן אשר זעקו כי יש חסר משמעותי בפחמן הדו חמצני בדם וכי הערך הינו נמוך מהנדרש, לא נתן על כך הצוות הרפואי את דעתו, לא ביצע כל התייעצות כיצד ניתן לתקן את ערכי הפחמן הדו חמצני ולא טיפל כלל בבעיה במשך כ-40 שעות (!).
באשר לקשר הסיבתי, כך נקבע על ידי בית המשפט, רשלנות הצוות הרפואי וחוסר הטיפול בחסר בפחמן הדו חמצני בדמו של התינוק, היא זו שהובילה לנזקיו ולשיתוק מוחין ממנו הוא סובל. בשל כך, חב בית החולים ברשלנות בגין נזקיו של התינוק ובמחלתו, והוא סובל בשל כך מנכות בשיעור 100% לצמיתות, זאת בשל השיתוק בכל חלקי גופו.
בשל רשלנות בית החולים, קבע בית המשפט, עליו לשלם לתובעים סכום פיצוי בסך 9,069,000 ₪, סכום הכולל בתוכו פיצוי, בין היתר, בגין: העסקת מטפלים סיעודיים, הפסדי שכר, ניידות, התאמת דיור ופיצוי בגין כאב וסבל. מסכום זה נקבע כי יש לנכות את גמלאות הביטוח הלאומי ולהוסיף שכר טרחה בשיעור 26% והוצאות המשפט.
לעיון בפסק הדין: ת.א 1190/07
