רשלנות בטיפול בקטינים- דלקת קרום המוח בקטין

אנו כהורים עושים הכל כדי להגן על ילדינו ולשמור עליהם מכל משמר. כאשר חו”ח ילדנו מראה סימני מצוקה אנו נמהר לקחתו לבית החולים, שם נסמוך על הרופאים שייתנו לו את הטיפול המיטבי ויעשו הכל על מנת להביא להתאוששותו ולהחלמתו המהירה. לצערנו חרף כל מה שעשינו על מנת להציל את ילדנו, לעיתים מתרחש הגרוע מכל ואנו מאבדים את הדבר היקר לנו מכל. הצער מעמיק עוד יותר כאשר האסון מתרחש בשל טעות בשיקול של אחד מאנשי הצוות הרפואי.

מקרה מצער כגון זה קרה להוריו של ד’, ילד בן 6 בלבד במותו.

ד’ סבל מחום וכאבי אוזניים ונבדק על ידי רופא אף אוזן גרון בקופת החולים בה הוא מטופל. לאחר הבדיקה, המליץ רופא הקופה על מתן תרופה. אימו של ד’ רכשה את התרופה בבית המרקחת ונתנה לו את התרופה. בבוקר שלמחרת חלה התדרדרות במצבו של ד’ והוא איבד שיווי משקל ונפל בביתו. אימו לקחה איתו מיד לקופת החולים, שם ניתנה לה הפניה למיון. האם פנתה במהירות עם ד’ לבית החולים, לשם הגיעה בשעה 8:15. בשעה 8:45 נבדק ד’ על ידי רופאה מתמחה, אשר חשדה כי מדובר בדלקת קרום המוח ולכן הורתה לתת לו טיפול אנטיביוטי באופן מיידי ורשמה כי יש לבצע ייעוץ רופא עיניים, CT מוח וניקור מותני. בשל העובדה שהמשמרת של אותה רופאה נסתיימה ב-9:00, נתנה הרופאה ל-ד’ את הטיפול האנטיביוטי, העבירה אותו לטיפול רופא אחר ולאחר מכן הלכה לביתה. בהמשך נבדק ד’ על ידי רופא עיניים, בדיקה אשר ממצאיה היו תקינים, ומסיבה מסויימת הוחלט שאין צורך בביצוע CT. בשעה 10:20 בוצע לו ניקור מותני, וכשעה לאחר מכן חלה החמרה במצבו, הוא החל לפרכס וחרף ניסיונות החייאה שבוצעו לו נאלצו הרופאים לבסוף לקבוע את מותו.

בעקבות המקרה הטראגי הגישו הוריו של ד’ תביעה שעילתה גרימת מוות ברשלנות. את טענותיהם בכתב התביעה תמכו בחוות דעת של רופא מומחה לרפואת ילדים, אשר קבע בין היתר כי עיקר הרשלנות של הצוות הרפואי בבית החולים היתה בהחלטה שלא לבצע CT מוח ולבצע ישר ניקור מותני, אותו אסור היה לטענת המומחה לבצע לאור סממנים אשר הצביעו על יתר לחץ תוך גולגולתי. כאשר קיים חשד ללחץ תוך גולגולתי, כך טען המומחה מטעם התביעה, מהווה הדבר “התווית נגד” לביצוע הניקור, שכן אז ישנה סכנה שבעקבות הניקור תתרחש הרניאציה- כלומר: מצב שבו לחץ נוזל עמוד השדרה פוחת, וכתוצאה מכך יכולה להתרחש גלישה של נוזל המוח כלפי מטה, דבר שיפגע בתפקודי הדופק, הנשימה ולחץ הדם של המטופל ויכול להוביל לפטירה של החולה.

בשל החשד לבצקת, כך קבע המומחה, היתה מוטלת על הרופאים החובה לבצע 2 בדיקות: ייעוץ עיניים ובדיקת CT מוח, אשר יכולות להצביע על קיומה של בצקת במוח היכולה לגרום ללחץ תוך גולגולתי ומהווה התווית נגד לביצוע הניקור. במקרה של ד’, לו היה מתבצע קודם CT (כפי שנכתב בהוראות רופאת המיון) סביר כי היה ניתן לראות קיומה של בצקת ואז היו הגורמים המטפלים נמנעים מלבצע את הניקור המותני. בכך ניתן היה למנוע את מותו של ד’.