יום הלידה הינו יום שכל אישה בהריונה מצפה לו. זהו יום מרגש ומפחיד גם יחד, גדוש בחשש מהלא נודע וגם תקווה שהכל יעבור בשלום ובמהרה.
עבור ר’, בחורה בת 35 אשר היתה בהריון, הפך יום הלידה ליום קשה במיוחד עם השלכות עליה ועל העובר אשר נשאה ברחמה.
בשעה 9:10 הגיעה ר’ בשל כאבי צירים לחדר מיון יולדות בבית חולים בחיפה, כשהיא בשבוע ה-39 להריונה. רבע שעה לאחר הגעתה, נבדקה ר’ על ידי רופא והתברר כי יש פתיחה של 8 ס”מ, צוואר רחם מחוק ב-100%. בוצעה בדיקת אולטרה-סאונד אשר הצביעה על מצג ראש ודופק תקין. ר’ הועברה במהירות לחדר לידה ושם החל ניסיון חילוץ הילוד על ידי המיילדת. לאור קושי בחילוץ כתפי הילוד, הוזעק רופא לחדר הלידה, וזה הגיע לחדר הלידה מספר רגעים לאחר מכן אך אז כבר הילוד היה בחוץ ללא שנדרשה כל התערבות מצידו.
בשעה 10:35 הועבר הילוד למחלקת יונקים שם נבדק ואובחן שיתוק ע”ש ERB בכתפו.
בעקבות המקרה הגישו ר’ ובעלה בשם בנם הקטין (אשר היה בן 5 באותו מועד) תביעה בגין רשלנות בלידה כנגד בית החולים. לתביעה צורפה חוות דעת של רופא מומחה במסגרתה נקבע כי בית החולים התרשל במהלך הלידה של ר’ בשתי נקודות עיקריות:
האחת- בכך שהעובר היה גדול מדי אך הדבר לא אובחן בטרם הלידה משום שהצוות הרפואי לא ביצע ל-ר’ שום בדיקה להערכת משקל העובר, זאת חרף משקלה הגבוה של ר’ (91 ק”ג) וגילה המבוגר (35), אשר היוו גורמי סיכון ללידת עובר מאקרוזומי (גדול).
והשניה- באופן ההתמודדות עם הלידה וחילוץ היילוד באופן שגרם לפרע כתפיים ושיתוק ביד.
מנגד, הוגש כתב הגנה מטעם בית החולים במסגרתו הכחיש ב”כ הנתבע את העובדה כי היתה רשלנות במהלך הלידה. לכתב ההגנה צורפה חוות דעת של רופא מומחה במסגרתה נטען כי הערכת משקל שבוצעה לתובעת במהלך השליש השלישי להריונה הצביעה על עובר קטן יחסית לגילו, ולכן לא היה כל מקום לחשוד כי מדובר בעובר מאקרוזומי.
מעבר לכך, נטען כי כאשר מגיעה יולדת לבית החולים מבוצעות שתי בדיקות להערכת משקל העובר- בדיקה קלינית ובדיקת אולטרה-סאונד, אך התובעת הגיעה לבית החולים כשהיא כבר במצב של לידה פעילה, ומכיוון שמדובר בלידה חוזרת, ידע הצוות כי היא תלד תוך זמן קצר ביותר ולכן היה לו זמן לבצע רק בדיקות חיוניות שנמשכות זמן קצר. במהלך חקירות הרופאים אף נטען כי בוצעה הערכת משקל קלינית אך לא היה כל ממצא חריג.
בפסק דין שניתן ביום 31.3.08, קיבל בית המשפט את תביעת התובעים ואת טענתם לרשלנות במהלך הלידה. בית המשפט דחה את טענת הרופאים כי ביצעו הערכת משקל קלינית אשר לא נרשם אודותיה דבר בתיעוד הרפואי. לא הוכחה ביצועה של הערכת גודל ומשקל העובר, ועצם העובדה כי לא בוצעה בדיקה כזו מעידה על סטייה מהפרקטיקה הרפואית המקובלת ומסטנדרט הזהירות הנהוג, ובפרט לאור גורמי הסיכון לעובר מאקרוסומי. לו היה הצוות נותן דעתו על משקלה הגבוה של האם ולו היתה מתבצעת הערכת משקל של העובר, סביר כי הצוות הרפואי היה מקיים דיון בדבר ההיערכות ללידה ולאפשרות לעובר מאקרוזומי, וגם אם לא היה מחליט על ביצוע ניתוח קיסרי, היה לכל הפחות מפקח על הלידה ומבצע חילוץ עובר באופן אחר.
באשר לקשר הסיבתי קבע בית המשפט כי המיילדת ככל הנראה הפעילה כוח רב מדי לצורך חילוץ הילוד, אשר כבר היה בחוץ כאשר הרופא הגיע לחדר הלידה ואז כבר נקבע כי הוא סובל משיתוק ע"ש ERB. הנזק שנגרם לילוד היה נמנע, כך נקבע, לו היה נוכח בחדר הלידה רופא אשר היה מפקח על הלידה וברגע שהתעורר קושי בחילוץ היה נוקט בפעולות הנדרשות לצורך חילוץ הילוד ללא פגע. היעדר נוכחות של רופא מומחה בחדר הלידה מהווה סטיה מסטנדרט הזהירות הראוי, אשר אילו היה נשמר, עשוי היה להביא למניעת הנזק שנגרם לילוד.
באשר לנזק, קבע בית המשפט (לאחר חקירות המומחים), כי בשל השיתוק בידו של הקטין (היד הדומיננטית), סובל הקטין מנכות רפואית ותפקודית בשיעור של 33%. לאור נכות זו ובשל רשלנות בית החולים, קבע בית המשפט כי על בית החולים לשלם לתובעים פיצוי בסך של כ-1,100,000 ₪, סכום הכולל בתוכו שכ"ט עו"ד.
לעיון בפסק הדין: ת.א. 852/04
