בית חולים הינו מקום שאף אחד מאיתנו לא שש להיות בו, אך יחד עם זאת כאשר מגיע הרגע ואנו נאלצים לפנות לבית חולים מסיבה כזו או אחרת, אנו סמוכים ובטוחים כי יטפלו בנו בצורה הטובה ביותר וכי כאשר תגיע העת ונשתחרר משם, נצא בריאים ושלמים כפי שהיינו בטרם נכנסנו לבית החולים.
ש’, אישה בת 67 אשר הגיעה לבית החולים “הדסה” לצורך ביצוע ניתוח פשוט יחסית, חשבה גם כן כי כאשר תצא מבית החולים תרגיש הרבה יותר טוב ממה שהרגישה כשנכנסה. אך לצערה נתבדתה תקוותה ולא כך היה.
ש’ הגיעה לבית החולים בעקבות הפנייה שקיבלה מרופא פרטי לביצוע ניתוח לתיקון דפנות הנרתיק וניתוח קשירת שלפוחית השתן למטרת תיקון ומניעת בריחת שתן ממנה סבלה. כשהגיעה ש’ לבית החולים, נבדקה בדיקה קצרה על ידי מספר רופאים, אך אף אחד מהם לא טרח לבצע לה בדיקה מקיפה או בדיקה אוירודינמית המתחייבת לצורך ביצוע ניתוח מסוג זה. כמו כן לא ניתנה כל התייחסות לכך שש’ הינה חולת סכרת, דבר המגדיל את הסיכון לזיהומים שונים. הניתוח בוצע בבית החולים ושבוע לאחר מכן שוחררה ש’ לביתה. כשבוע לאחר ששוחררה חזרה ש’ לרופא המנתח והתלוננה בפניו על חולשה ועל כאבים עזים באיזור הניתוח. לאחר בדיקה קצרה נאמר לה כי אין כל בעיה רפואית והיא חזרה לביתה. לאחר מספר ימים ומשחלה התדרדרות נוספת במצבה, חזרה ש’ לבית החולים ואובחן כי היא סובלת מזיהום בדרכי השתן. לאור האבחנה ניתנה לה אנטיביוטיקה והיא אושפזה לצורך השגחה אך חרף זאת לא חל כל שיפור במצבה. לאחר בדיקה ואבחנה של דלקת חמורה בכיס השתן הושם צנתר בשלפוחית. מצבה של ש’ הלך והתדרדר והיא הועברה למחלקת טיפול נמרץ, שם אובחן זיהום, נמצא נוזל חופשי בחלל הבטן וכן אובחנה ירידה בתפקודי הכליות. ש’ טופלה במחלקה במשך מספר שבועות ולאחר התייצבות מצבה הרפואי שוחררה ש’. לצערה, הסיפור לא תם בזאת והשיפור במצבה לא נמשך לאורך זמן ובחלוף כחודשיים משחרורה סבלה שוב מחום וכאבים עזים ופונתה לבית החולים, שם נמצא כי מצב הכליות שלה חמור ביותר ונקבע כי היא תזדקק לטיפולי דיאליזה לכל ימי חייה.
You must be logged in to post a comment.