ניתוח הינו הליך רפואי שאינו נעים ורבים מאיתנו חוששים ממנו על אף שאנו יודעים שהדבר אמור להביא לתוצאה טובה יותר, בין אם רפואית ובין אם אסתטית. בבואנו לקראת הניתוח, אנו שמים מבטחנו בצוות הרפואי וסומכים עליו שיבצע את הניתוח בצורה הטובה ביותר. לעיתים, הצוות הרפואי לא עושה את המתחייב מתפקידו ואנו יוצאים מהניתוח עם נזקים חמורים יותר מאלו שבגינם נכנסנו להליך הרפואי.
מקרה כגון זה קרה ל-נ’. נ’ התינוק נולד עם חיבור עורי בין 2 האצבעות בידו השמאלית. לאחר מספר בירורים ובדיקות, ולאור המלצת הצוות הרפואי, הוחלט לבצע ל-נ’ בהגיעו לגיל שנה ניתוח בבית חולים להפרדת החיבור בין באצבעות. לאחר הניתוח החל נ’ לסבול מהפרעה באספקת הדם לאצבעות, אשר בעקבותיה נאלץ לעבור ניתוח נוסף לקטיעה של האצבע. בעקבות הניתוח נאלץ נ’ לעבור תקופת החלמה תוך שימוש בסדים מיוחדים וטיפולי ריפוי בעיסוק רבים לצורך שיפור תנוחת האצבעות.
בעקבות המקרה הגישו נ’ באמצעות הוריו כתב תביעה כנגד בית החולים. בחוות הדעת של הרופא המומחה מטעמם טען המומחה כי הצוות הרפואי מטעם בית החולים התרשל בכמה דברים:
ראשית, בהחלטה על הניתוח בשלב כה מוקדם, זאת משום שהוכח כי ביצוע הניתוח מהסוג הנ”ל בתינוקות מתחת לגיל שנה וחצי גרמו לתוצאות גרועות, ולכן היה להמתין עם הניתוח עוד חצי שנה לכל הפחות.
כן נטען כי היתה חובה על הרופאים לבצע מספר בדיקות לאחר הניתוח לבירור מצבו והיתה חובה לבצע בדיקה של זרימת הדם, בדיקות אשר לא בוצעו כמתחייב, והבדיקה שכן בוצעה לו בוצעה רק לאחר שצעק ובכה. בדיקה זו הצביעה על כיחלון באצבעות, ורק אז שוחררו חלק מהתפרים, דבר אשר שיפר במעט את המצב אך לא לחלוטין, ו-נ’ נותר עם נמק באצבע שחייב כריתתה בהמשך.
עוד נטען בתביעה כי לא נתקבלה הסכמתם מדעת של הוריו של נ' לביצוע הניתוח, שכן טרם הניתוח לא הוסבר להם בפירוט אודות הסיכונים והסיבוכים הכרוכים בניתוח, לא הוסבר להם על תופעות הלוואי האפשריות ואפשרויות הטיפול הקיימות.
בפסק דין שניתן ביום 3.12.11 קיבל בית המשפט את תביעת התובעים. בית המשפט קבע כי ההחלטה האם לנתח בגיל שנה או שנה וחצי שייכת לאסכולה רפואית מסויימת והחלטה כזו או אחרת בקשר לגיל בו צריך להיערך הניתוח אינה מעידה בפני עצמה על רשלנות, אך יחד עם זאת, עצם העובדה שהניתוח בוצע ל-נ' בגיל כה צעיר הובילה לכך שבשל העובדה שכלי הדם כה קטנים לא היה ניתן לבצע לאחר הניתוח את מלוא הבדיקות הנדרשות (למשל: בדיקת דופלר) ולאבחן את הבעיה. בעקבות מחדל זה של הצוות הרפואי ואי ביצוע מלוא הבדיקות, לא אובחנה הבעיה בזרימת הדם לאצבעות, דבר שהוביל לנמק באצבע של נ' ולצורך בכריתתו. כן נקבע כי לא נתקבלה הסכמתם מדעת של ההורים לביצוע הניתוח, שכן טרם הניתוח לא הוסבר להם על כל הסיכונים הכרוכים בניתוח, וכן לא הוסבר להם אל האפשרות לנתח כעת או בגיל מבוגר יותר, על יתרונות וחסרונות הניתוח בכל גיל ועל מלוא האפשרויות העומדות בפניהם.
לאור רשלנות הנתבעים ונכותו של נ' בעקבות המקרה (נכות בשיעור 25.5% המשקללת הן נכות רפואית והן נכות נפשית), ולאור גילו הצעיר, נקבע כי על בית החולים לשלם לתובעים פיצוי בסך של כ-900,000 ₪, סכום הכולל בתוכו שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט.
לעיון בפסק הדין: ת.א. 33291-11-09
