ניתוח הינו הליך רפואי שאינו נעים ורבים מאיתנו חוששים ממנו על אף שאנו יודעים שהדבר אמור להביא לתוצאה טובה יותר, בין אם רפואית ובין אם אסתטית. בבואנו לקראת הניתוח, אנו שמים מבטחנו בצוות הרפואי וסומכים עליו שיבצע את הניתוח בצורה הטובה ביותר. לעיתים, הצוות הרפואי לא עושה את המתחייב מתפקידו ואנו יוצאים מהניתוח עם נזקים חמורים יותר מאלו שבגינם נכנסנו להליך הרפואי.
מקרה כגון זה קרה ל-נ’. נ’ התינוק נולד עם חיבור עורי בין 2 האצבעות בידו השמאלית. לאחר מספר בירורים ובדיקות, ולאור המלצת הצוות הרפואי, הוחלט לבצע ל-נ’ בהגיעו לגיל שנה ניתוח בבית חולים להפרדת החיבור בין באצבעות. לאחר הניתוח החל נ’ לסבול מהפרעה באספקת הדם לאצבעות, אשר בעקבותיה נאלץ לעבור ניתוח נוסף לקטיעה של האצבע. בעקבות הניתוח נאלץ נ’ לעבור תקופת החלמה תוך שימוש בסדים מיוחדים וטיפולי ריפוי בעיסוק רבים לצורך שיפור תנוחת האצבעות.
בעקבות המקרה הגישו נ’ באמצעות הוריו כתב תביעה כנגד בית החולים. בחוות הדעת של הרופא המומחה מטעמם טען המומחה כי הצוות הרפואי מטעם בית החולים התרשל בכמה דברים:
ראשית, בהחלטה על הניתוח בשלב כה מוקדם, זאת משום שהוכח כי ביצוע הניתוח מהסוג הנ”ל בתינוקות מתחת לגיל שנה וחצי גרמו לתוצאות גרועות, ולכן היה להמתין עם הניתוח עוד חצי שנה לכל הפחות.
כן נטען כי היתה חובה על הרופאים לבצע מספר בדיקות לאחר הניתוח לבירור מצבו והיתה חובה לבצע בדיקה של זרימת הדם, בדיקות אשר לא בוצעו כמתחייב, והבדיקה שכן בוצעה לו בוצעה רק לאחר שצעק ובכה. בדיקה זו הצביעה על כיחלון באצבעות, ורק אז שוחררו חלק מהתפרים, דבר אשר שיפר במעט את המצב אך לא לחלוטין, ו-נ’ נותר עם נמק באצבע שחייב כריתתה בהמשך.
You must be logged in to post a comment.