בית חולים הינו מקום שאף אחד מאיתנו לא שש להיות בו, אך יחד עם זאת כאשר מגיע הרגע ואנו נאלצים לפנות לבית חולים מסיבה כזו או אחרת, אנו סמוכים ובטוחים כי יטפלו בנו בצורה הטובה ביותר וכי כאשר תגיע העת ונשתחרר משם, נצא בריאים ושלמים כפי שהיינו בטרם נכנסנו לבית החולים.
ש’, אישה בת 67 אשר הגיעה לבית החולים “הדסה” לצורך ביצוע ניתוח פשוט יחסית, חשבה גם כן כי כאשר תצא מבית החולים תרגיש הרבה יותר טוב ממה שהרגישה כשנכנסה. אך לצערה נתבדתה תקוותה ולא כך היה.
ש’ הגיעה לבית החולים בעקבות הפנייה שקיבלה מרופא פרטי לביצוע ניתוח לתיקון דפנות הנרתיק וניתוח קשירת שלפוחית השתן למטרת תיקון ומניעת בריחת שתן ממנה סבלה. כשהגיעה ש’ לבית החולים, נבדקה בדיקה קצרה על ידי מספר רופאים, אך אף אחד מהם לא טרח לבצע לה בדיקה מקיפה או בדיקה אוירודינמית המתחייבת לצורך ביצוע ניתוח מסוג זה. כמו כן לא ניתנה כל התייחסות לכך שש’ הינה חולת סכרת, דבר המגדיל את הסיכון לזיהומים שונים. הניתוח בוצע בבית החולים ושבוע לאחר מכן שוחררה ש’ לביתה. כשבוע לאחר ששוחררה חזרה ש’ לרופא המנתח והתלוננה בפניו על חולשה ועל כאבים עזים באיזור הניתוח. לאחר בדיקה קצרה נאמר לה כי אין כל בעיה רפואית והיא חזרה לביתה. לאחר מספר ימים ומשחלה התדרדרות נוספת במצבה, חזרה ש’ לבית החולים ואובחן כי היא סובלת מזיהום בדרכי השתן. לאור האבחנה ניתנה לה אנטיביוטיקה והיא אושפזה לצורך השגחה אך חרף זאת לא חל כל שיפור במצבה. לאחר בדיקה ואבחנה של דלקת חמורה בכיס השתן הושם צנתר בשלפוחית. מצבה של ש’ הלך והתדרדר והיא הועברה למחלקת טיפול נמרץ, שם אובחן זיהום, נמצא נוזל חופשי בחלל הבטן וכן אובחנה ירידה בתפקודי הכליות. ש’ טופלה במחלקה במשך מספר שבועות ולאחר התייצבות מצבה הרפואי שוחררה ש’. לצערה, הסיפור לא תם בזאת והשיפור במצבה לא נמשך לאורך זמן ובחלוף כחודשיים משחרורה סבלה שוב מחום וכאבים עזים ופונתה לבית החולים, שם נמצא כי מצב הכליות שלה חמור ביותר ונקבע כי היא תזדקק לטיפולי דיאליזה לכל ימי חייה.
בעקבות הדברים הגישה ש' תביעה לבית משפט המחוזי בירושלים, במסגרתה טענה לרשלנות הצוות הרפואי בביצוע הניתוח אשר בוצע לה. ש' צירפה לכתב תביעתה חוות דעת של רופאים מומחים אשר קבעו כי הצוות הרפואי מטעם בית החולים התרשל הן בבדיקות החלקיות שבוצעו לש' טרם הניתוח, הן באופן ביצוע הניתוח עצמו והן בהתנהלות הצוות לאחר הניתוח. מנגד, טען בית החולים כי הצוות הרפואי מטעמו לא התרשל בטיפול ב-ש', וכי הטיפול בה היה מיטבי וראוי. בית החולים צירף לכתב ההגנה חוות דעת של רופאים מומחים מטעמו, אשר קבעו כי התנהלות הצוות הרפואי היתה נכונה, וכי הטלת האשם בנזקיה של ש' על צוות בית החולים מהווה "חוכמה שבדיעבד" אך למעשה אין לה כל בסיס.
בפסק דין שניתן ביום 30.7.14, קיבל בית המשפט את תביעתה של ש' וקבע כי אכן הצוות הרפואי בבית החולים התרשל במהלך הטיפול בה. בפסק דינו פירט בית המשפט כי טרם הניתוח לא בוצעו ל-ש' מלוא הבירורים והבדיקות הנחוצות לבירור מצבה הרפואי כמתחייב, לצורך החלטה האם בכלל יש צורך בניתוח וכן לצורך החלטה איזה ניתוח בדיוק יש לבצע. כן נקבע כי לא בוצע הניתוח המדוייק אותו נדרש לבצע לאור מצבה הרפואי, דבר שהוביל לנזקים החמורים מהם סבלה בהמשך. באשר להתנהלות לאחר הניתוח קבע בית המשפט כי התנהלות הצוות הרפואי לאחר הניתוח היתה שגויה, הן בהחלטה לשחרר את ש' ללא צנתר וכלה באי זימונה לביקורת נוספת ואבחון שגוי של מצבה לאחר שהתלוננה על חולשה וכאבים. לעניין הקשר הסיבתי קבע בית המשפט כי כשלים אלו בהתנהלות הצוות הרפואי הם שהובילו להתדרדרות במצבה הרפואי של ש' ולנזקים החמורים מהם סבלה אשר גרמו לנכות צמיתה בשיעור של 100%. לו היה הצוות הרפואי מתנהל כראוי, כך קבע בית המשפט, לא היתה אמורה ש' לסבול מנכות כלשהי לאחר הניתוח.
לאור האמור, קבע בית המשפט כי על בית החולים לפצות את ש' בסכום של 2,294,000 ש"ח, סכום הכולל בתוכו הוצאות ושכ"ט עו"ד.
לעיון בפסק הדין המלא: ת.א. 5882-02-11.
