ניתוח אף הינו ניתוח קל יחסית ונפוץ בקרב האוכלוסיה, גברים ונשים, מבוגרים וקטנים כאחד. אך דווקא בגלל הקלות היחסית בה מבוצע הניתוח על ידי הרופאים המנתחים, נדמה כי “קלה” גם ידם של הרופאים על האיזמל, והם מבצעים ניתוחים אלו לא באופן היסודי והמתחייב בנסיבות, דבר הגורם ללקוח לאחר מכן לסיבוכים ולנזקים.
מקרה כגון זה קרה ל-ט’. בעודה בת 31, הגיעה ט’ לכירורג פלסטי לצורך התייעצות לביצוע ניתוח אסטתי באפה. לאחר פגישת ייעוץ נקבע ל-ט’ תור לניתוח, אשר בוצע זמן קצר לאחר מכן ומהלכו הוגדר כתקין.
לאחר הניתוח החלה ט’ לסבול מנזלת ומבעיות נשימה. ט’ פנתה בעניין לרופא אשר ביצע לה את הניתוח אך לא קיבלה כל מענה מספק לפנייתה, וזה אמר לה שוב ושוב כי “עם הזמן התופעות יחלפו”. בעקבות האמור פנתה ט’ להתייעצויות אצל רופאים נוספים ולאחר מספר בדיקות אובחן כי היא סובלת מסתימה בנחיר הימני ומעקמומיות עצם האף, בגינם נאלצה לעבור בהמשך ניתוח תיקון לפתיחת הסתימה ויישור עצם האף.
בעקבות המקרה הגישה ט’ תביעת רשלנות רפואית כנגד הרופא הכירורג. בכתב התביעה טענה ט’ כי הניתוח בוצע ברשלנות, באופן שגרם לה לנזקים חמורים- נזלת ובעיות נשימה, אשר בגינם אף היתה צריכה לעבור ניתוח מתקן.
כן נטען כי טרם הניתוח לא הוסברו לה על ידי הרופא כל הסיכונים והסיבוכים הכרוכים בניתוח.
לכתב התביעה לא צירפה ט’ חוות דעת של רופא מומחה לתמיכה בטענות התביעה, ונימקה זאת בכך שלא מצאה רופא מומחה בשל “קשר השתיקה” הקיים בין הרופאים בתחום.
לאחר ששכנעה את בית המשפט בכך מינה בית המשפט רופא מומחה מטעמו. בחוות הדעת קבע מומחה בית המשפט כי הנזלת ובעיות הנשימה הינם סיבוכים אשר יכולים להתרחש בניתוחים מסוג זה וכי עצם הופעתם לאחר הניתוח אינה מעידה בהכרח על רשלנות בביצועו. סיבוכים אלו הינם דבר ידוע לכל רופא מנתח, כך קבע מומחה בית המשפט, ולכן היה על הרופא להזהיר את ט’ מפניהם.
בפסק דין שניתן לאחר ניהול ההליך קיבל בית המשפט את תביעתה של ט'. בית המשפט אימץ את חוות דעתו של המומחה הרפואי מטעמו אשר קבע כי נזקיה של ט' הינם סיבוך ידוע בניתוחים מסוג זה ואין הם מעידים על רשלנות הרופא המנתח, אך יחד עם זאת, כך קבע בית בהמשפט, היה על הרופא ליידע את ט' בדבר האפשרות כי לאחר הניתוח תהיה חסימה בחלל האף וכן בדבר הסיכוי לצורך בניתוח נוסף.
הרופא המנתח לא יידע את ט' על הסיכונים הכרוכים בניתוח ולא יידע אותה על האפשרות כי תצטרך לעבור ניתוח נוסף, ולכן, כך נקבע, לא קיים הרופא את חובת הגילוי המוטלת עליו ולא קיבל את הסכמתה מדעת של ט'. זהו ניתוח קוסמטי אלקטיבי, כך קבע השופט, ולכן חובת הגילוי פה הינה מוגברת ועל המטופל לדעת את מלוא הסיכונים והסיבוכים הכרוכים בו בטרם קבלת החלטה האם ברצונו לבצע את הניתוח. בית המשפט השתכנע כי לו היתה ט' יודעת מראש על האפשרות לחסימה באף וקשיים בנשימה ולכך שתצטרך לעבור ניתוח נוסף, לא היתה מסכימה לבצע את הניתוח.
לאור הדברים קבע בית המשפט כי על הרופא המנתח לפצות את ט' פיצוי בסך של כ-100,000 ₪, סכום הכולל בתוכו שכ"ט עו"ד והוצאות.
ת.א. 23605/88
