רופא המשפחה שלנו הוא האדם אליו אנו פונים כאשר אנו חשים ברע. הוא קשוב לנו, מכיר את עברנו הרפואי, ואנו סומכים עליו שיחקור ויברר לעומק את כל שניתן על מנת למצוא את הגורם לבעיה בגינה פנינו אליו, וכך יוכל למעשה לתת לנו מענה בין אם בטיפול ובין אם בהפניה לגורם מוסמך אחר. רופא המשפחה הינו הגורם הראשון בשרשרת הגורמים המטפלים כאשר יש בעיה רפואית כלשהי, ולכן חשוב מכל שהרופא יזהה את הבעיה וידע לטפל בכך בהתאם.
מ’, בחורה בת 30, החלה לסבול מכאבי בטן ודימומים בזמן יציאות ולכן פנתה במהלך חודש פברואר אל רופא המשפחה שלה בקופה. לאור תלונותיה של מ’ ומבלי לבצע בדיקה פיזקלית, קבעה הרופאה כי מדובר בתסמונת המעי הרגיז והסבירה לה כי עליה “להירגע ולאכול תזונה מאוזנת” וכי הדבר יעבור עם הזמן.
כארבעה חדשים לאחר מכן, במהלך חודש יוני, חזרה מ’ אל רופאת המשפחה והתלוננה על דימומים חוזרים בפי הטבעת וכאבי בטן באזור הטבור אשר באים והולכים. לאור תלונותיה ניתנה ל-מ’ הפניה לבדיקת קולונוסקופיה קצרה (הבודקת רק את חלקו הסופי של המעי הגס) וכן הפניה לבדיקות מעבדה. בדיקת הקולונוסקופיה נקבעה לחודש ספטמבר.
בחלוף חודשיים, בחודש אוגוסט, פנתה מ’ שוב לרופא הקופה והתלוננה על כאבים בשיפולי הבטן. מ’ נבדקה וניתנה לה הפניה לבדיקת שתן בסטיק.
כאבי הבטן של מ’ לא חלפו ובחודש ספטמבר חזרה שוב לרופאת המשפחה ובגין תלונותיה קיבלה אישור מחלה בלבד. בסוף חודש ספטמבר בוצעה ל-מ’ בדיקת קולונוסקופיה ובדיקת גסטרוסקופיה אשר נמצאו תקינות. מ’ פנתה למנהל מכון הגסטרו והתלוננה בפניו על הכאבים העזים וזה נתן לה הפניה לבדיקת CT בטן.
במהלך חודש אוקטובר חזרה מ’ לרופאת המשפחה שלה עם ההפניה לבדיקת ה-CT והתלוננה בפניה כי היא עדיין ממשיכה לסבול מכאבי בטן עזים ואף ירידה במשקל. כן התלוננה על תיאבון ירוד, בחילות והקאות. רופאת המשפחה נתנה לה הפניה לבדיקות מעבדה וכן טופס הפניה לבדיקת ה-CT. מספר ימים לאחר מכן, בוצעה ל-מ’ בדיקת CT אשר ממצאיה היו יחסית תקינים. מ’ פנתה עוד מספר פעמים לרופאת המשפחה בתלונות חוזרות על כאבי בטן וירידה במשקל. בחודש דצמבר, לאחר שלא קיבלה כל מענה נאות מהרופאה בקופת החולים למעלה מעשרה חודשים, דרשה מ’ לקבל הפניה לבית החולים, לצורך ביצוע בירור מקיף. מ’ פנתה לבית החולים הדסה אך גם שם לאחר בירור קצר נאמר לה כי מדובר ככל הנראה בתסמונת המעי הרגיז.
לאור מחדלי הרופאה בקופה החליטה מ’ לעזוב את קופת החולים שלה ולעבור להיות מטופלת במסגרת קופת חולים מאוחדת. בחודש ינואר 2005 פנתה מ’ לרופא הקופה בתלונות על כאבי בטן חמורים ללא שיפור.
רופאה שבדקה את מ' נתנה לה הפניה דחופה לבית החולים "הדסה הר הצופים", שם בוצע לה בירור מקיף ואובחן כי היא סובלת מגידול ממאיר אשר חסם את המעי הגס. לאור מצבה אושפזה מ' ובוצע לה ניתוח חירום במהלכו בוצעה כריתה של המעי.
לאחר הניתוח וטיפולים רבים שעשתה החלימה מ' ממחלת הסרטן והגישה לבית משפט השלום תביעה שעילתה רשלנות רפואית כנגד קופת החולים, במסגרתה טענה לאיחור באבחון מחלת הסרטן ממנה סבלה, דבר שגרם לה לנזקים רבים. אל כתב התביעה צירפה מ' חוות דעת של רופא מומחה אשר קבע בחוות דעתו כי בשל תלונותיה של מ' היה צורך להפנותה קודם לכן לבדיקות מעמיקות, וכי רק בחודש ספטמבר הופנתה לבדיקת קולונוסקופיה, אך גם הפניה זו היתה שגויה שכן לאור תלונותיה של מ' היה צורך להפנותה לבדיקת קולונוסקופיה מלאה ולא לבדיקת קולונוסקופיה קצרה הבודקת את סוף המעי הגס בלבד.
מנגד, הגישה קופת החולים כתב הגנה אליו צירפה חוות דעת מומחה אשר קבע כי לא היתה כל רשלנות במהלך הטיפול ב-מ', שכן לטענתה מ' הופנתה לכל הבדיקות הנדרשות למחלות בהן היה צריך לחשוד לאור נדירות המחלה בקרב נשים כה צעירות.
בפסק דין שניתן ביום 10.11.11, קיבל בית המשפט את תביעתה של מ' וטענתה לאיחור באבחון מחלת הסרטן. בפסק הדין ציין בית המשפט כי עם תחילת תלונותיה של מ' נהגה הרופאה באופן סביר בכך שהפנתה אותה לבדיקות קולונוסקופיה וגסטרוסקופיה, אך עם החמרת תלונותיה לא נהגה הרופאה באופן המתחייב ולא הפנתה אותה למלוא הבדיקות הנדרשות, ואף לא הנחתה אותה כי עליה לבצע בירור מקיף במסגרת מכון גסטרו. חובתו של הרופא, כך נקבע, אינה רק להסתמך על הידע הרפואי והנתונים הקיימים אודות המטופל, אלא עליו לחקור לעומק ולברר ככל שניתן על מנת להגיע לאבחנה נכונה לצורך מתן הטיפול ההולם.
כן נקבע כי לאור משך התלונות של מ' וחומרתן היה צורך להפנות אותה לבדיקת קולונוסקופיה מלאה ולא קצרה, דבר שלא נעשה והביא לכך שלא ניתן מלוא המידע הנדרש לצורך אבחון המחלה.
יחד עם זאת, קבע בית המשפט, התובעת תרמה באופן משמעותי לאיחור באבחון של מחלתה, שכן חלפו מספר חודשים בין ביקור לביקור אצל רופאת המשפחה, ולו אכן היו לה כאבים חזקים כפי שטענה, סביר כי היתה מגיעה לרופאה אף יותר על מנת להיבדק ולנסות למצוא מזור לבעייתה. לאור האמור, כך נקבע, לתובעת "אשם תורם" למצבה בשיעור של 50%.
בית המשפט קבע כי נזקה של התובעת מוערך בסכום של כ-1,230,000 ₪, אך בניכוי ה"אשם תורם" של התובעת ישולם לה על ידי הנתבעים סכום פיצוי בסך של כ-615,000 ₪. כן נקבע כי על הנתבעים להוסיף לסכום זה את שכר טרחת עורך הדין וכן החזר בגין כל הוצאות המשפט.
לעיון בפסק הדין המלא: ת.א. 37740-08.
